Liran Fainaru Shoseyov
Liran Fainaru Shoseyov
Bio
Liran Fainaru Shoseyov is a Ph.D. candidate at the Federmann School of Public Policy and Governance, Hebrew University. Her research examines the policymaking processes surrounding disruptive inventions, with a particular focus on regulatory responses in biotechnology. She holds an MBA in Strategy and Entrepreneurship (summa cum laude) and a BSc in Chemistry from Tel Aviv University. Liran has received multiple academic distinctions, including the Stempler Scholarship for Excellent Research Students and the Hebrew University Rector's Prize. Her professional experience includes research and teaching roles in public policy, as well as leadership positions in innovation management and impact assessment.
המצאות משבשות מדיניות: כשהחדשנות מקדימה את הכללים
לירן פיינרו שוסיוב תחת הנחייתה של פרופ. ענת גופן
בעשורים האחרונים אנחנו עדים לקצב מואץ של פיתוחים מדעיים וטכנולוגיים: בינה מלאכותית, רפואה מותאמת אישית, מזון מתורבת, רכבים אוטונומים ועוד. חלק מההמצאות הללו יוצרות שיבוש שאינו רק מול השוק, אלא מול המדינה עצמה: המדיניות, הרגולציה, מנגנוני הפיקוח ומוסדות ציבוריים. לכן אני מציגה במחקרי את המושג: המצאות משבשות מדיניות (Policy-Disruptive Inventions) .
כשהמצאות אלה מתגלות אין להן הסדרי מדיניות קיימים שיכולים להכיל, לשקול או להתמודד עימן. כלומר, אין חוק ברור שמסדיר אותן, אין רגולטור “טבעי” שאחראי עליהן, ואין נהלים מוכנים מראש שמאפשרים למדינה להחליט אם לאשר, להגביל או לקדם אותן. במצבים כאלה, המדינה נאלצת לעדכן, לשנות ואף להגדיר חוקים מחדש. דוגמאות מוכרות לכך הן שיבוט, מחקר בתאי גזע עובריים, טכניקות הנדסה גנטית, בשר מתורבת עריכה גנומית ועוד.
לא רק רגולציה - אלא תהליך מדיניות שלם
רוב המחקר הקיים עוסק בשאלה כיצד רגולציה מעכבת או מקדמת חדשנות. כלומר, איך הרגולטור משפיע על היזם? המחקר שלי מציע נקודת מבט הפוכה ומשלימה: כיצד ההמצאה עצמה משפיעה על תהליכי קביעת מדיניות.
במילים פשוטות, לא רק שהמדינה “מגיבה” לחדשנות, אלא שהחדשנות עצמה משנה את אופן קבלת ההחלטות, את מבנה הרגולציה, את חלוקת הסמכויות, ואת היחסים בין מדענים, יזמים, רגולטורים ומקבלי החלטות.
במחקר אני בוחנת את התהליך שבו המצאה עוברת מהמעבדה אל חדשנות לטובת הציבור. זהו שלב קריטי, שבו מתעוררות שאלות כמו:מי אחראי לפקח? איזה רגולטור מוסמך להחליט? אילו סיכונים נחשבים לגיטימיים? איך מאזנים בין תועלת ציבורית לביטחון הציבור? ואיך מתקבלות החלטות כשאין תקדים?
ביוטכנולוגיה כמקרה מבחן: התחום המרכזי שבו מתמקד המחקר הוא ביוטכנולוגיה, משום שזהו תחום שבו הרגולציה קיימת כבר משלב המחקר עצמו. בניגוד לתחומים כמו בינה מלאכותית או אפליקציות דיגיטליות, שבהם אפשר לפתח טכנולוגיה גם ללא אישור מוקדם, בביוטכנולוגיה- מה שלא אושר מראש, פשוט אסור. כלומר, המדיניות לא רק מגיבה לחדשנות, היא מעצבת מראש את האפשרות להמציא.
מדינת ישראל היא מקרה בוחן ייחודי משום שמצד אחד יש בישראל סביבה יזמית חזקה, מערכת בריאות מתקדמת, אקדמיה מצוינת ותמיכה ממשלתית; מצד שני, קיים קושי אמיתי לפתח תעשיית ביוטק גלובלית יציבה. לא מעט סטארטאפים ישראליים נאלצים לפעול מחוץ לישראל בשל אי־ודאות רגולטורית, עומסי רגולציה והיעדר מסלולי מדיניות ברורים.
מה נעשה במחקר עד כה? הוגש מאמר ראשון לפרסום אקדמי, העוסק בדפוסי התפתחות רגולציה בתגובה להמצאות משבשות מדיניות. בימים אלה, אני כותבת את מאמרי השני, העוסק בפיתוח טיפולוגיה (סיווג שיטתי) של סוגי שיבוש מדיניות. עד כה, נערכו עשרות ראיונות עם מדענים־יזמים, רגולטורים וקובעי מדיניות ממדינות שונות. החודש, ינואר 2026, הוצג המחקר בכנס בינלאומי COPPR 2026 בנושא תהליכי מדיניות, באוניברסיטת ברן בשוויץ.
למה זה חשוב לציבור?
המצאות משבשות מדיניות נוגעות ישירות לחיי היומיום של הציבור, שכן הן משפיעות על הבריאות שלנו, על רמת הביטחון האישי והציבורי, על הכלכלה, על איכות החיים ועל מידת האמון במוסדות המדינה. כאשר המדינה מתקשה להסדיר המצאה חדשה שאין לה מסגרת מדיניות מתאימה, עלולות להיווצר השלכות רחבות: יזמות עלולה לנדוד לחו״ל, הצמיחה הכלכלית עלולה להיפגע, ולעיתים מתפתחת רגולציה עודפת שאינה מותאמת למציאות הטכנולוגית. מנגד, היעדר הסדרה מספקת עלול ליצור סיכונים ממשיים לציבור. על רקע זה, המחקר מבקש להעמיק בהבנת האיזון העדין בין קידום חדשנות לטובת התועלת הציבורית לבין שמירה על ביטחון הציבור, לא כמאבק דיכוטומי בין ״רגולטור״ ל״יזם״, אלא כתהליך מדיניות מורכב, דינמי ומתפתח.
המחקר שממומן על ידי מרכז ג׳יימס שאשא למחקרים אסטרטגיים מבקש לא רק להבין תהליכים אלו ברמה התיאורטית, אלא גם לייצר ידע יישומי שיכול לסייע למקבלי החלטות ורגולטורים לעצב מדיניות חכמה יותר, כזו שמאפשרת לחדשנות להתפתח, מבלי לוותר על אחריות ציבורית, ביטחון ואמון.