Nitsan Lifshits

רגיונליזם אנרגטי במזרח התיכון: ההשפעות של האנרגיה המתחדשת

המאמר עוסק ברגיונליזם אנרגטי במזרח התיכון ובוחן את המאפיינים של הרגיונליזם המתעצב כיום באזור זה, לאור התבססותן של האנרגיות המתחדשות בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט.

אחד השינויים הגדולים המתרחשים בתקופה הנוכחית הינו המעבר ההדרגתי מהישענות על דלקים מאובנים (למשל נפט וגז) להפקת אנרגיה וחשמל ממקורות מתחדשים, לרבות שמש, רוח, מים וגלים. הרצון לצמצם פליטות מזהמים, לעמוד ביעדי האקלים ולגוון את מקורות האנרגיה, מוביל מדינות רבות ברחבי העולם להשקיע באנרגיות מתחדשות. כבר כיום ישנן מדינות שבהן המקורות המתחדשים מבססים למעלה ממחצית ממקורות החשמל שלהן, כמו מדינות אירופה. שינוי זה בשוק האנרגיה העולמי - מדומיננטיות מובהקת של הדלקים המאובנים לתמהיל מגוון יותר ולהתרחבות משמעותית של האנרגיה המתחדשת - מביא לשינויים גיאופוליטיים רבים.

שינויים אלו קשורים בטיב היחסים הבינלאומיים המתעצבים נוכח ההבדלים המהותיים שבין האנרגיה הפוסילית לזו המתחדשת. להבדיל מהנפט והגז, שכדי להפיק אותם מדינות חייבות לשלוט בשטח בו הם מצויים, המקורות המתחדשים נמצאים בפריסה גיאוגרפית רחבה ועל כן, לכל המדינות יש פוטנציאל להפיק אנרגיה מתחדשת. עובדה זו מפחיתה את התלות במדינות מפיקות, המהוות מספר מדינות מצומצם אשר להן מרבית מרבצי הנפט והגז, ומחזקת את העצמאות האנרגטית של מדינות ואת הביטחון שלהן. התלות הא-סימטרית הקיימת במקרה של הדלקים המאובנים מספקת כוח אדיר - כלכלי וגיאופוליטי, לאותן מדינות מפיקות.

צמצומה של תלות א-סימטרית זו, והימצאותם של המקורות המתחדשים בטריטוריות נרחבות, מאפשרים הדדיות ושותפות שוויונית יותר בין מדינות בסחר באנרגיות מתחדשות ובהקמתם של פרויקטים משותפים. כמו כן, שיתוף הפעולה הבין מדינתי באנרגיה המתחדשת הוא גם צורך לוגיסטי בשל טיבן של שרשראות האספקה של התעשייה: חיבור רשתות החשמל, מגבלות אגירה, יצירת כדאיות כלכלית לפרויקט והצורך במינרלים, טכנולוגיות ומימון להקמתו - יוצרים כולם יתרון ברור בשיתוף פעולה בין מדינתי. לכן, חוקרים רבים מעריכים שהאנרגיות המתחדשות יביאו לאינטגרציה כלכלית ולשיתופי פעולה בין מדינות באזורים שונים.

מצד שני, דווקא בשל העובדה כי מדינות רבות יכולות להפיק אנרגיה מתחדשת בצורה עצמאית - לאור הימצאותם של מקורות מתחדשים בשטחן שלהן, חוקרים רבים מעריכים כי הן יפנו להישענות והפקה עצמית. בנוסף, לפרויקטים משותפים ישנם אתגרים וחסרונות: מדינות צריכות יחסים יציבים וטובים על מנת לתפעל במשותף פרויקט, הן תלויות במנהל תקין במדינה השותפה בה נמצאת חלק מהתשתית של הפרויקט, ועוד. לכן, ישנם חוקרים הסוברים כי מדינות יתחרו זו בזו גם במקרה של האנרגיה המתחדשת וישאפו לבסס אותה באופן עצמאי, וזו לא תוביל דווקא לשיתופי פעולה.

כך או כך, השינויים הגדולים שמביאה עלייתן של אנרגיות מתחדשות מעלים דילמות רבות הקשורות לדפוסים הגיאופוליטיים שייווצרו ממעבר זה. ההשפעות הגיאופוליטיות השונות יכולות להיות בכיוון של שיתופי פעולה או של קונפליקטים, הן בקרב מדינות, והן ברמה האזורית והגלובלית.

לפיכך, שאלת המחקר הינה:

תחת אלו תנאים נראה סוגים שונים של רגיונליזם באנרגיה מתחדשת?

'רגיונליזם' (regionalism), הוא מושג שבא לאפיין "אזוריות" במובן של אופי הדינמיקות והאינטראקציות שמקיימים שחקנים במרחב מסוים (Hurrell, 1995). הצורך בפיתוח המושג נבע בעיקר מהשינויים הגדולים שחלו בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה - המלחמה הקרה, נפילת ברית המועצות והיווצרותן של מדינות ריבוניות במזרח אירופה, הגלובליזציה ועלייתם של שחקנים שאינן מדינות כמו ארגוני הטרור (Kassimeris, 2009; Amable, 2022). לרגיונליזם מספר גישות. הרגיונליזם הקלאסי מתייחס לאינטראקציות הממסדיות והכלכליות בין מדינות אשר חולקות אזור גיאוגרפי משותף ומובחן, ומסביר כי שיתופי הפעולה בין מדינות הם למעשה "זליגה" (spillover) של ממשק פורמלי משותף במישור טכני וכלכלי, למשל סחר באנרגיה, המוביל להתרחבות הסחר והקשר בין המדינות .(Haas, 1958; Balassa, 1962) ה"רגיונליזם החדש" טוען שאזוריות אינה רק תהליך בין מדינות ריבוניות באזור גיאוגרפי משותף, אלא היא תהליך רחב המושפע גם ממדינות שנמצאות באזור גיאוגרפי אחר ומשחקנים לא מדינתיים - ישויות שאינן מדינה או חברות ותאגידים (Hettne & Söderbaum, 1998; Mansfield & Milner, 1999). הרגיונליזם ההשוואתי והגלובלי מדגיש את החשיבות שבהשוואה בין אזורים שונים על מנת להבין את המאפיינים של 'אזוריות' במרחבים שונים, ועד כמה גלובליזציה וארגונים בינלאומיים משפיעים עליה (Börzel & Risse, 2016).

הגישות השונות של הרגיונליזם נבחנות במאמר בניסיון לאפיין את הרגיונליזם המתעצב במזרח התיכון עם כניסתן של האנרגיות המתחדשות לאזור. המזרח התיכון משמש כמקרה הבוחן בשל היותו אזור גיאוגרפי רווי סכסוכים ועתיר פוטנציאל לאנרגיות מתחדשות, כאשר במשך עשורים שיגשגה בו תעשיית הנפט והגז אשר עיצבה את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים ואת האינטראקציות בין המדינות (Hancock, 2024).

כניסתן של אנרגיות מתחדשות לאזור עשיר בדלקים מאובנים כמו המזרח התיכון מעלה דילמות רבות באשר לעיצובה של הגיאופוליטיקה האזורית. לא ברור האם כניסת המתחדשות תתבצע בצורה שמשלימה את תעשיית הנפט והגז או שהיא תבוא על חשבונה, ותיווצר תחרות. לדוגמא, האם צפוי שנראה שילוב של פורומים בינלאומיים של נפט וגז יחד עם מתחדשות? האם צפוי שנראה שילוב של תשתיות פוסיליות עם אלו המתחדשות? האם נראה השקעה ופעילות של חברות האנרגיה בשני הסקטורים? או שמא האינטרסים יהיו הפוכים וזה דווקא יוביל לקונפליקטים רבים. כמו כן, האם במקרה של המתחדשות יוקמו יותר תשתיות משותפות בין מדינות באזור וייווצרו שיתופי פעולה ביניהן? האם מגמה זו תתרחש גם בקרב מדינות שלא נמצאות כיום במערכת יחסים קרובה באזור?

דילמות אלו מרכיבות את השיח על הרגיונליזם האנרגטי במזרח התיכון.

על מנת לחקור דילמות אלו, המאמר צפוי להשתמש בשיטות משולבות (mixed methods) הכוללות כלים כמותיים לצד ביצוע מעקב אחר תהליכים (process tracing) ועריכת ריאיונות עומק חצי‑מובנים עם מומחים בנושא.

מאמר זה צפוי לתרום להבנה של הרגיונליזם האנרגטי, במיוחד לאור השינוי הגלובלי עם המעבר לאנרגיות מתחדשות. הוא גם צפוי להרחיב את ההבנה אודות המאפיינים של הרגיונליזם האנרגטי והתנאים תחתם מעוררות האנרגיות המתחדשות שיתופי פעולה או קונפליקטים. בנוסף, הוא מחדד אודות אופיו של הרגיונליזם האנרגטי במזרח התיכון - אזור חשוב ופעיל במיוחד בשוק האנרגיה העולמי, עתיר סכסוכים אשר להם השפעה גלובלית, ובו פועלים שחקנים אזוריים וגלובליים רבים.

ברמה היישומית למדינת ישראל, המחקר יתרום להבנת דפוסי הרגיונליזם האנרגטי במזרח התיכון, ולדינמיקה המשתנה בהם עם המעבר לאנרגיות המתחדשות, וכך ישפר את ההבנה והזיהוי המוקדם של הסיכונים וההזדמנויות המתעצבים בפיתוח האנרגיה המתחדשת. הסיכונים כוללים תלות הדדית וקונפליקטים בין מדינות האזור, בעוד שההזדמנויות כוללות שיתופי פעולה אזוריים בדמות פורומים והסכמים משותפים ורשתות חשמל חוצות גבולות. תובנות המחקר מאפשרות לקובעי מדיניות  לעצב אסטרטגיה לאומית מבוססת, לקבל החלטות מושכלות בנוגע לניהול הסיכונים וההזדמנויות ולהוביל השקעות ופיתוח מיזמים של אנרגיה מתחדשת תוך ניצול היתרונות היחסיים שלה והדינמיקה האזורית. למשל, תחת אילו תנאים כדאי לישראל להצטרף לפרויקטים משותפים עם מדינות האזור; באילו מצבים שיתופי פעולה עלולים לייצר תלות ופגיעות גיאופוליטית; כיצד ניתן לרתום אנרגיות מתחדשות לקידום יעדים דיפלומטיים ולהעמקת מעמדה האזורי של ישראל; אילו קונפליקטים עשויים להתעצב סביב שליטה ברשתות חשמל אזוריות; ומהם האתגרים הביטחוניים המובילים על ישראל בהקשר לאנרגיה המתחדשת. כך, תובנות המחקר עשויות להיתרגם לחיזוק מעמדה בפועל של ישראל, להעמקת קשריה במרחב ולביסוס עצמאותה האנרגטית.

מקורות:

Amable, D. S. (2022). Theorizing the emergence of security regions: An adaptation for the regional security complex theory. Global Studies Quarterly, 2(4), ksac065.‏

Balassa, B. (1962). The theory of economic integration. George Allen & Unwin.

Börzel, T. A., & Risse, T. (Eds.). (2016). The Oxford handbook of comparative regionalism. Oxford University Press.‏

Buzan, B., & Wæver, O. (2003). Security complexes: A theory of regional security. In B. Buzan & O. Wæver (Eds.), Regions and powers: The structure of international security (pp. 40–82). Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017/CBO9780511491252

Haas, E. B. (1958). The uniting of Europe: Political, social, and economic forces, 1950–1957. Stanford University Press.

Hancock, K. J. (2024). Introduction to the Special Issue on energy regionalism. Review of Policy Research, 41(2).‏

Hettne, B., & Söderbaum, F. (1998). The new regionalism approach: towards a new paradigm?
New Political Economy, 3(3), 457–472.
DOI: 10.1080/713687778

Hurrell, A. 1995. “Explaining the Resurgence of Regionalism in World Politics.” Review of International Studies 21 (4): 331–58

Kassimeris, C. 2009. “The Foreign Policy of Small Powers.” International Politics 46 (1): 84–101.

Mansfield, E. D., & Milner, H. V. (1999). The new wave of regionalism. International organization, 53(3), 589-627.‏ DOI: https://doi.org/10.1162/002081899551002