Bar Rappaport

חיבורי חשמל חוצי גבולות בעידן של מעבר לאנרגיות מתחדשות

בר רפפורט, המחלקה לגיאוגרפיה

מנחים: איתי פישהנדלר ועילי רטיג

המעבר העולמי לאנרגיות מתחדשות, ובראשן אנרגיית שמש ורוח, משנה מן היסוד לא רק את האופן שבו מיוצר חשמל, אלא גם את האופן בו סחר באנרגיה מתקיים בין מדינות ואת מערכות היחסים בינן. מחקר זה, עוסק בתופעה המתהווה של חיבורי חשמל בין מדינות ובוחן כיצד היא מעוצבת בעידן המעבר לאנרגיות מתחדשות, ומהם הגורמים הפוליטיים, הכלכליים, הגיאוגרפיים והטכנולוגיים שמעצבים אותה.

לאורך ההיסטוריה המודרנית, התקיימו חילופי חשמל בין מדינות אך באופן מוגבל: מכירת עודפי ייצור, מתן גיבוי בעת חירום או חיבור אזורים פריפריאליים צמודי גבול למדינה השכנה. עם החרפת משבר האקלים והצורך הדחוף בהפחתת פליטות גזי חממה, חלה האצה בפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים, אלו מוזרמים ישירות לרשת החשמל. תהליך זה הפך את החשמל למרכיב מרכזי במערכת האנרגיה כולה. וחיבורי חשמל בין מדינתיים מהווים מרכיב משמעותי ביכולת של מדינה להטמיע אחוז גבוהה של מתחדשות במערכת האנרגיה הלאומית.

חיבוריות חשמל הינה תופעה התופסת תאוצה ברחבי העולם, בעלת חשיבות רבה בהיבט של הפחתת פליטות גזי חממה, ועדיין זהו נושא שאינו מובן במלואו לא במחקר האקדמי ולא בעולם המדיניות.

לרוב, נוטים להתייחס לחיבורי חשמל חוצי גבולות כמקשה אחד. פרויקטים שונים מאוד זה מזה – כגון חיבורי שוק חשמל אזוריים באירופה, יצוא חשמל מתחדש מצפון אפריקה לדרום אירופה, חילופי מים־תמורת־אנרגיה במזרח התיכון או מערכות סחר אזוריות בדרום אסיה – מסווגים כולם כמקשה אחת. חוסר האבחנה בין אופי יחסי החיבוריות השונה- בדלים מהותיים בטכנולוגיה, במבנה הכלכלי, בהקשר הגיאופוליטי ובמטרות המדיניות- מקשה על הבנת התופעה עצמה והגורמים לה.

כדי להתמודד עם פער זה, המחקר מציע מסגרת מושגית חדשה להבנת חיבוריות חשמל, הרואה ביחסי חיבוריות חשמל ספקטרום של מודלים מרחביים. כל יחסי חיבוריות מורכזים משלוש שכבות מרכזיות: זהות השחקנים הפוליטיים המעורבים, אופי הסחר בחשמל, ומרחב השוק שבו הסחר מתקיים. שילוב משתנים אלו מאפשר ליצור ארכיטיפים המבחינים בין סוגים שונים של חיבוריות, ולבחון את יחסי התלות הדדית הנוצר בכל תצורה מרחבית.

המחקר מציג חמישה ארכיטיפים עיקריים של חיבוריות חשמל בין מדינות, הנעים בין מודלים שוויוניים מבוססי אינטגרציית שוק ותלות הדדית סימטרית, לבין ארכיטיפים היררכיים וא־שוויוניים, שבהם שחקן אחד שולט בגישה לחשמל ומכתיב את תנאי הסחר. בין שני הקצוות הללו מצויים ארכיטיפים נוספים על הספקטרום; הכוללים קשרים בילטרלים מאוזנים, מערכות שבהן מדינה מרכזית מחברת כמה שכנות, ופרויקטים ייעודיים שבהם חשמל מיוצר במקום אחד ומוזרם ישירות לצריכה במדינה אחרת ללא חיבור מלא בין הרשתות. כל אחד מהטיפוסים הללו יוצר דינמיקה שונה של תלות, גמישות וסיכון.

המחקר גם בוחן מה מוביל מדינות לבחור במודל מסוים של חיבוריות חשמל ולא באחר. לשם כך הוא מנתח את האינטראקציה בין ארבעה גורמים מרכזיים: גיאוגרפיה, טכנולוגיה, כלכלה ופוליטיקה. מיקומם של מקורות אנרגיה מתחדשת, המרחקים בין אזורי ייצור וצריכה והטופוגרפיה משפיעים על כדאיות הפרויקטים. ההתפתחויות הטכנולוגיות קובעות אילו חיבורים אפשריים מבחינה הנדסית ואילו סיכונים ניתן לצמצם. שיקולים כלכליים מגדירים עלויות, רווחיות ויכולת עמידה לאורך זמן, ואילו הפוליטיקה קובעת את רמת האמון, את כללי המשחק ואת נכונות המדינות להיכנס ליחסי תלות הדדית.

מתוך ניתוח זה עולים שני גורמים מכריעים. הראשון הוא מאזן ההיצע והביקוש לחשמל, הן ברמה הלאומית והן ברמה האזורית. מדינות שאינן מאוזנות פנימית, או שיש ביניהן פוטנציאל להשלמה הדדית, נוטות יותר לפתח חיבורים חוצי גבולות. השני הוא רמת האמון הפוליטי והכלכלי בין השחקנים. אמון גבוה מאפשר חיבורים עמוקים ושוויוניים יותר, בעוד שחוסר אמון מוביל למודלים מצומצמים ותלותיים.

בסופו של דבר, המחקר מראה שחיבוריות חשמל היא הרבה מעבר לפתרון טכני לאתגרי האנרגיה. היא מהווה כלי אסטרטגי שמעצב יחסים אזוריים, מחלק מחדש כוח והשפעה, ויכול לתרום – או לפגוע – ביכולת של מדינות להתמודד עם משבר האקלים בצורה בטוחה והוגנת. הבנה מעמיקה של סוגי החיבורים השונים והגורמים המעצבים אותם היא תנאי הכרחי לקידום מעבר אנרגטי בר־קיימא ולבניית מערכות יחסים יציבות יותר בין מדינות בעתיד.

המזרח התיכון כולו מצוי בעיצומה של תזוזה משמעותית בתחום חיבורי החשמל: מצרים וירדן סוחרות ביניהן בחשמל, ערב הסעודית מחברת את רשת החשמל שלה לירדן ולמצרים, מתהווים חיבורים בין ירדן לעיראק, ואף נעשים ניסיונות מצד טורקיה להשיב לפעילות תשתיות חשמל בסוריה. מדינות האזור מזהות את הערך הכלכלי, האנרגטי והמדיני שבסחר חוצה־גבולות בחשמל – הן ברמה הבילטרלית והן ברמה המולטילטרלית.

חיבוריות חשמל חוצת־גבולות היא אחד הכלים האסטרטגיים החשובים לחיזוק ביטחון וחוסן אנרגטי, והיא בעלת פוטנציאל משמעותי גם לחיזוק הביטחון הלאומי של ישראל ולתרומה ליציבות האזורית. כיום ישראל מתפקדת כאי אנרגטי – מצב חריג במדינה קטנה ומחוברת גיאוגרפית – אף שעל הפרק נבחנים רעיונות לחיבורים עתידיים לירדן ולמצרים, וכן חיבור ימי לאירופה דרך קפריסין.

מקומה של ישראל בדינמיקה הזו ייקבע בשנים הקרובות. היכולת להבין ברמה התיאורטית את מגוון יחסי החיבוריות השונים ואת המשמעויות שלהן ביצירת יחסי תלות הדדית, כמו כן את הגורמים שדוחפים לבחירה ביחסי חיבוריות מסוימים, יכולים לשמש את קובעי המדיניות בישראל בהחלטות אסטרטגיות כיצד לייצר חיבורי חשמל באופן המתאים לאינטרס ולצרכים הישראלים. ובכך לחזק קשרים מדיניים קיימים, לתרום ליציבות משקי החשמל של מדינות שכנות, ואף להוות חלק מתהליך השיקום האזורי הרחב במזרח התיכון שלאחר המלחמה.

גרף זה מציג את המודל הקונספטואלי של המחקר. יחסי חיבוריות החשמל מיוצגים כספקטרום של ארכיטיפים מרחביים, כאשר ציר מלווה לספקטרום זה בוחן את מידת יחסי התלות והעצמאות בחיבוריות. המשתנים של יחס ביקוש והיצא ומידת אמון, משמשים כגורמים מכריעים בבחירת הארכיטיפ בעוד משתני המאקרו: גיאוגרפיה, פוליטיקה, טכנולוגיה וכלכלה מעצימים או מפחיתים את הבחירה ביחסי חיבוריות מסוימים. חץ מקווקו מצביע על כך שיחסי החיבוריות הנבחרים בעצמם חוזרים להשפיע על המשתנים המכריעים.