Yuval Peleg

Yuval Peleg
Bio
Yuval Peleg is a Ph.D. candidate in the Department of International Relations at the Hebrew University of Jerusalem and a researcher at the Elrom Air and Space Research Center at Tel Aviv University. He is a student in the Leonard Davis Institute’s TELEM Graduate Program and a former recipient of its doctoral scholarship. Yuval’s research focuses on intelligence, security, and diplomatic studies; his interests include Israeli regional relations, superpower involvement in the Middle East, and Cold War history. His dissertation examines Israel’s diplomatic use of its intelligence agencies between 1975 and 1985. Yuval holds an M.A. in Security Studies and a B.A. in International Relations and East Asia Studies from the Hebrew University. His M.A. graduate project received the Carmon Security and Intelligence Studies Award and the Pratt Award for Security and Middle East Studies.
הדיפלומטיה החשאית במדיניות החוץ הישראלית
פרויקט דוקטורט יובל פלג, המחלקה ליחסים בינלאומיים, בהנחיית פרופסור גדי היימן וד"ר אור רבינוביץ'-בץ
כאשר אנו חושבים על דיפלומטיה, אנו נוטים לדמיין את מה שמכונה "דיפלומטיה קלאסית": שגרירים, שגרירויות, ביקורים רשמיים והצהרות פומביות. אולם בפועל, חלק ניכר מן היחסים בין מדינות מתנהל הרחק מעיני הציבור, בערוצים שקטים ורגישים, שבאמצעותם מדינות יוצרות קשר, מעבירות מסרים, בוחנות אפשרויות לשיתוף פעולה ומקדמות אינטרסים לאומיים. בתוך אותו עולם, ישנם שחקנים שונים הפועלים על מנת לקדם את האינטרסים הלאומיים של מדינות באותם אמצעים רחוקים מהעין. סוג אחד של שחקן שכזה הוא אנשי מודיעין הפועלים לקידום אותם אינטרסים של המדינה, להעביר מסרים ולפתח קשרים מול מדינאים במדינות שונות, בדיוק כפי שהיו עושים הדיפלומטים "הקלאסים".
בשנים האחרונות אנו נחשפים יותר ויותר למקרים רבים בארץ ובעולם בהם ארגוני מודיעין, בדגש על בעלי תפקידים באותם ארגונים, המשמשים בתפקידים בעלי אופי דיפלומטי-מדיני. כך, בסוף 2025 התבשרנו למשל כי המוסד הישראלי לקח חלק מרכזי בבניית הקשרים בין ישראל לסולמלילנד באפריקה ואף היה מעורב בתהליכים שאפשרו הפיכתם לגלויים וציבוריים, זוהי דוגמה אחת מיני רבות במקרה של ישראל בו המודיעין, עקב הרגישות של יחסי החוץ הישראליים, לוקח תפקיד מוביל בקידום מדיניות החוץ. אף על כך, תופעה זאת אינה ייחודית לישראל בלבד, במדינות רבות ניתן לראות דוגמאות לכך שאנשי מודיעין וראשי סוכנויות לוקחים חלק כשליחים מדינים ומהווים אמצעי שדרכו מדינות מנהלות יחסים מדיניים, חותמות על הסכמים ומקלות על מתחים מדיניים. כך למשל, לקראת סוף חודש ינואר 2026 פורסם כי ה-CIA האמריקני יהיה שחקן דיפלומטי מרכזי בפיתוח הקשרים המדיניים עם וונצואלה, בעידן שלאחר מאדורו.
זוהי תופעה מרתקת, מאחר ואותם אנשי מודיעין (ניתן גם להגדירם כסוכנים חשאים) הם בדיוק ההפך מאיך שאנחנו נוטים לדמיין דיפלומטים. דמיינו לעצמכם את ג'יימס בונד מנהל שיח להסכם בין מדינות? או את אית'ן האנט מסדרת הסרטים משימה בלתי אפשרית מסייע בהבאת מומחי חקלאות למדינת עולם שלישי? על פניו מדובר באנומליה, הרי, אלו עוסקים בתחום המהווה את ההפך המוחלט מזה של יחסי חוץ. תפקידם אינו לקרב בין מדינות, אלא לאסוף מידע סודי, לבצע פעולות בעומק שטח האויב ולפעול כדי למנוע איומים על המדינה. אך במקרה הזה, הם גם עושים את ההפך: הם משמשים כציר שנועד לקדם קשרים ויחסים בין מדינות ושחקנים. בכך המחקר שלי מתמקד, הדוקטורט שואף להבין לעומק את התהליכים והסיבות לכך שאפשר להשתמש באנשי מודיעין לכך, מה הופך אותם לטובים ומתאימים למשימות כאלה, מה התפקידים הספציפים שלהם, מה נקודות החוזקה (והחולשה) ואיך הדבר בא לידי ביטוי במסגרת מדיניות החוץ הרחבה.
ולמרות שלרוב מחקרים אקדמיים בעולמות הדיפלומטיה מפחיתים במרכזיות בחשיבות של שחקנים אלו כחלק מהתהליך הדיפלומטי, אני מבקש לטעון ולהראות כי מדובר בכלי מרכזי והכרחי בסיטואציות מסויימות, שבלעדיו למדינות יהיה מורכב ואף בלתי אפשרי לקדם חלק מהאינטרסים שלהם בזירה הבינלאומית ולהשפיע על תהליכים שונים. הדבר נכון הן ברמה האזורית והן ברמה הבינלאומית.
במרכז המחקר שלי ניצבת השאלה כיצד ומדוע מדינות משתמשות באנשי מודיעין כדיפלומטים וכיצד שימוש זה מעצב את מדיניות החוץ של מדינות אלו? על מנת לענות על שאלה זאת המחקר עושה שימוש במקרה הישראלי כמקרה בוחן, המחקר כולל ראיונות עומק עם אנשי מודיעין, דיפלומטים, אנשי מערכת הביטחון ומדינאים. זאת, לצד מחקר ארכיוני, זכרונות וחומרים משניים נוספים. ישראל היא דוגמה מעניינת מאד בה התופעה באה לידי ביטוי בצורה משמעותית, וזאת מסיבות מגוונות הקשורות במצב הגאו-פוליטי, ההיסטורי והזהותי של המדינה לאורך השנים, ולכן היא מהווה מקרה בוחן עשיר ממנו ניתן ללמוד. יחד עם זאת, מטרת המחקר אינה ללמוד רק על ישראל, אלא להשתמש במקרה הישראלי על מנת להצביע על תובנות רחבות יותר הקשורות בתופעה ועל האופן שבו כלי זה משמש ליחסי חוץ של מדינות במערכת הבינלאומית.
למחקר פוטנציאל לתרומה במספר רבדים. על בסיס הגילויים, התבונות והמסקנות של מחקר זה אני שואף להציע הבנה רחבה יותר לטיבה של קהיליית המודיעין במדיניות החוץ והדיפלומטיה, ובכך להעמיק את הידע והשיח האקדמי בקרב הקהילה האקדמית, הן בלימודי דיפלומטיה ויחסי חוץ והן בלימודי מודיעין. הבנת הרובד החשאי חשובה בראייתי, על מנת להבין בצורה מלאה יותר את התהליכים המדיניים שמדינות מקיימות בזירה הבינלאומית. תרומה נוספת הינה להבנת מדיניות החוץ הישראלית, ולמסגר את מקומה של הדיפלומטיה החשאית בתוך ההתנהלות הישראלית בזירה הבינלאומית, ולהבין כיצד השילוב בין קהילת המודיעין לדיפלומטיה מעצבת את מבנה קבלת ההחלטות ואת הדרך שבה המדינה מפעילה כוח, מנהלת סיכונים ומקדמת אינטרסים לאומיים בזירה האזורית והבינלאומית. בעוד והמחקר עוסק בישראל, יש לו גם פוטנציאל לשמש ככלי בקרב אלו המעוניינים להבין כיצד מדינות אחרות עשויות להשתמש בקהיליית המודיעין שלהן על מנת לקדם תהליכים מדיניים שונים.

